המורה אסתר צדקה, ואנחנו נורא נעלבנו.
מחקרים מראים כי אנשים משתמשים בממוצע רק ב- 4% מיכולת המוח שלהם, מה שאומר שיש 96% פוטנציאל לא ממומש. מסתבר שהמורה אסתר צדקה כשאמרה שלילד יש פוטנציאל לא ממומש.
אני חושב על יאיר ד. מהכיתה שלי שהיה גאון. האם גם הוא רק מימש 4%? וואו מעניין לאן הוא היה מגיע אם הוא היה מממש עוד 20% מהפוטנציאל שלו.
אבל מה שהמורה אסתר לא הבינה וכך גם אני ויאיר זו העובדה הזו שלא ידענו איפה נמצא הפוטנציאל הלא ממומש ומה בעצם הדרכים להגיע אליו, אז אני בעצם זה שאני יודע ...רק הופך אותי מתוסכל יותר.
והאמת שחשתי את זה בחיים, שיש משהו בתוכי שאני לא מצליח להגיע אליו, כאילו חלק בי שיודע את התשובות ולא מגלה לי, או אולי חלק ממני שלא מחובר לרצונות והתקוות שלי ואם הייתי מגיע אליו- המון דברים בחיים שלי היו נראים טוב יותר, היו מסתדרים די דומה למה שאני רוצה והייתי שמח , מצליח אולי אפילו מאושר.
זה נוגע לזוגיות , להרגלי העבודה שלי, להימנעות שלי, להצלחה שלכאורה כבר הייתה צריכה להיות פה...ובגדול.
חזרתי לאסתר...והפעם ממקום חדש. חזרתי לספר לה שהיא צדקה וגם שמצאתי את המפתח.
אחרי אינסוף מסעות חיצוניים, התנסויות וחיפושים, גיליתי שכדי להגיע החוצה – צריך ללכת פנימה.
המפגש עם תת המודע הסתבר כתהליך מדהים, יעיל קצר ולא כרוך במאמץ רגשי או אחר.
האסימונים החלו נופלים כמו גשם משמיים.
אסתר כבר לא צעירה וגם אני לא...אני שולח לה חיבוק על המילים הכל כך חשובות הללו,
ומחבק את עצמי על התבונה והאומץ ללכת ולהתנסות.
תת המודע? לא מה שחשבתם.
אל תחכו, רוצו לנהל דיאלוג עם תת המודע שלכם ולגלות את הפוטנציאל האמיתי שלכם
