זה בלתי אפשרי לפצח אגוז ירוק, כאשר האגוז כבר חום- זה פשוט מאוד
עמי התקשר ואמר שהוא רוצה לעבוד על הכעס שלו. בפגישה שלנו סיפר שזה קורה לו רק בעבודה הנוכחית, אחר כך נזכר שזה בעצם קרה גם בתפקיד הקודם שלו. הבוס שלו אדם טוב ויחד עם זאת ישיר מאוד. הוא נוהג לקרוא לעובדים לשיחה ולהעמיד אותם על מקומם אם טעו או לא עמדו בהתחייבות, בלוחות זמנים- לעיתים שלא בצדק...
לאחר כל שיחה כזו, כך עמי מספר, הוא חוזר לחדרו והכעס שלו נוסק לשחקים. הוא כועס על הביקורת, נכונה או לא, אך גם כועס על עצמו שלא הגיב, אלא עמד, ספג ושתק.
הכעס חולף ממש רק 3-4 שעות לאחר סיום השיחה שלו עם הבוס, ועד אז יורדת רמת התפקוד שלו ב 50%, מה שמצריך אותו להישאר עוד שעתיים על מנת להשלים את מה שלא עשה כשהיה שרוי בכעס.
יכולתי לראות בבירור גם עכשיו בחדר, עד כמה זה מכעיס אותו. הוא נעשה קצר נשימה, ורידי הצוואר השתרגו. והקול שלו עלה טון אחד מעלה .
בגוף מאובן משהו הוא אמר : די, אני לא יכול יותר ככה.
אחד מן הפרוטוקולים שאני עושה בהם שימוש נקרא הקוד החדש.
המטופל מונחה לעבור בין מצבים ולשהות בעמדה של "מצב תפיסה שלישי" – עמדת התבוננות של אדם ניטרלי הצופה בסיטואציה היוצרת את הטריגר לכעס, חרדה, פוביה ובאדם הנתון בה. האדם מתבונן על דמותו במצב בו היה נתון באותו אירוע מורכב רגשית וכל זאת כאילו היה צופה חיצוני. הובלה מונחית למצב זה של צפייה חיצונית באירוע, יוצרת את ההפרדה והניתוק הרגשי המתבקש כדי להיחלץ מהמצב.
השלב השלישי לאחר הניתוק וניקוי הזכרונות בעזרת פעילות תנועה ונשימה, הינו יצירת "חיווט" חדש, ולאחריו הובלת המונחה לאירוע בזמן מצב עתיד המדמה את המורכבות הרגשית בה היה נתון "באירוע".
כאשר ביקשתי מעמי בסיום התהליך איתו , לספר לי על תחושותיו ביחס למצב עליו דיבר,
הוא לא הצליח לאתר את הכעס שנעלם כלא היה. הוא עמד משתאה ... זה היה סיום תהליך קצר בן מספר מפגשים שכלל ויתור על ההכרה הישנה ובחירה באפשרות חדשה טובה ויעילה יותר עבורו.
לעתים מסוימות זה מרגיש כמו קסם...לעתים תכופות זה ממש מרגש .
מנו לוי
מאמין אישי
