זה המתכון הסודי,לא החסרתי בו דבר...האמת היא שאין מתכון ומה שאני מציע כאן זו רק דרך אחת...אפשרות. 1.גלו לעצמכם מה אתם באמת רוצים. 2.האמינו שאתם יכולים. 3.רתמו את תת המודע למסע שלכם, הוא מאוד קשוב, הוא רוצה בטובתכם. 4.הקשיבו לקול הבוקע מתוככם . כדי להגיע החוצה- צריך ללכת פנימה. 5.עכשיו תתחילו לצעוד , צעדים קטנים ניצבים בבסיס כל מסע אישי, קטן או גדול. So get up stand up see your inner light don't give up the fight " אנחנו יכולים ללמוד משהו חדש, כל זמן שאנחנו מאמינים שאנחנו יכולי

כל מה שבני אדם יצרו על הכוכב הזה נוצר קודם לכן במוחם. הביטו סביב- כל דבר שאתם רואים סביב מישהו הגה אותו, דמיין אותו קודם שהוא נוצר. כל מה שקיים בחומר נוצר קודם כל ברוח, במחשבה. מישהו חשב להקיש אבן באבן כדי ליצור אש, מישהו הגה פסל של דוד ואנחנו נהנים ממנו, ומישהו קרא לרגש הזה שאנחנו חווים לעיתים – כעס. לפני שמישהו דמיין זאת לא הייתה מכונית או מכונת קפה, לא הייתה אופנה וגם לא הייתה המילה 'הנאה' לחוות אותה, בני אדם דמיינו וארגנו במוחם דבר מה ואחר כך זה יושם במציאות. בני האדם הרא

למילים יש כוח חיבור גדול מאוד, כוח ליצור ו...כוח לעצור ולהמית תהליכים. בעיקר למילים בהן אנו משתמשים כאשר אנו מדברים על עצמנו, המילים יוצרות תודעה. המילים לכאורה רק מתארות את תחושתנו, אך בפועל הן קובעות את הרגשתנו. היו ערים למה שיוצא לכם מהפה, אמרו מילים משמחות, מקדמות ולא כאלו שעוצרות אתכן או את הזולת אך היו קשובים גם לשפה הלא מילולית שלכם, שפת הגוף המשקפת גם היא את חווית החיים שלכם, גם הגוף הוא הולוגרמה של המציאות הפנימית שלכם. היו ערים גם לשפתו הרחבה של האחר. היום, כאשר אנ

אחרי הכול , שם אנחנו הולכים לבלות את שארית חיינו!! אז לכל מי שמעוניין לערוך הכנות למחר הפרטי שלו- להלן הטכניקה הראשונה : להושיט אל העתיד יד פרושה ולא אגרוף קמוץ, זה אולי פשוט מדי אבל זה ממש עוזר- לבוא פתוח למה שיבוא. ובמקביל חשוב על היום הזה, כי מה שתעשה היום ישפיע על המחר שלך. אז זה הזמן לקחת רגע לדמיין את המחר, לראות בפרטים מה ישמח אותך .מה בתמונת המחר מעורר ומרגש אותך, מה יגרום לך ולסובבים אותך הנאה וסיפוק ואז חזור וחפש מה עליך לעשות בהווה, עבור העתיד שלך, כי רק ברגע הזה י

מחקרים מראים כי אנשים משתמשים בממוצע רק ב- 4% מיכולת המוח שלהם, מה שאומר שיש 96% פוטנציאל לא ממומש. מסתבר שהמורה אסתר צדקה כשאמרה שלילד יש פוטנציאל לא ממומש. אני חושב על יאיר ד. מהכיתה שלי שהיה גאון. האם גם הוא רק מימש 4%? וואו מעניין לאן הוא היה מגיע אם הוא היה מממש עוד 20% מהפוטנציאל שלו. אבל מה שהמורה אסתר לא הבינה וכך גם אני ויאיר זו העובדה הזו שלא ידענו איפה נמצא הפוטנציאל הלא ממומש ומה בעצם הדרכים להגיע אליו, אז אני בעצם זה שאני יודע ...רק הופך אותי מתוסכל יותר. והא

עמי התקשר ואמר שהוא רוצה לעבוד על הכעס שלו. בפגישה שלנו סיפר שזה קורה לו רק בעבודה הנוכחית, אחר כך נזכר שזה בעצם קרה גם בתפקיד הקודם שלו. הבוס שלו אדם טוב ויחד עם זאת ישיר מאוד. הוא נוהג לקרוא לעובדים לשיחה ולהעמיד אותם על מקומם אם טעו או לא עמדו בהתחייבות, בלוחות זמנים- לעיתים שלא בצדק... לאחר כל שיחה כזו, כך עמי מספר, הוא חוזר לחדרו והכעס שלו נוסק לשחקים. הוא כועס על הביקורת, נכונה או לא, אך גם כועס על עצמו שלא הגיב, אלא עמד, ספג ושתק. הכעס חולף ממש רק 3-4 שעות לאחר סיום

אט אט גווע מי שלא נוסע מי שלא קורא מי שלא שומע מוזיקה מי שלא מוצא את החן בתוך עצמו אט אט גווע זה שהורס את האהבה לעצמו זה שדוחה עזרה מושטת אט אט גווע זה שמשועבד להרגלים החוזר יום יום על אותם מסלולים אט אט גווע זה שלא מחליף את המותג שלא מחליף את צבע הלבוש שלא משוחח עם מי שהוא לא מכיר אט אט גווע זה שמתחמק ממערבולת החושים המונע מעצמו תשוקות המחזירות את הברק לעיניים ומשקמות את הלב ההרוס. אט אט גווע זה שלא מסובב את ההגה כאשר הוא לא מאושר בעבודתו מ